גושי משפטים

גוש משפטים (block statement) הוא משפט שמורכב מסדרה שלימה של משפטים. גוש כזה מסומן בסוגריים מסולסלים

{ 
 statement1;
 statement2;
 ...
 statementn;
}

שימו לב שהמשפט הזה, שהוא גוש שלם, מסתיים בסוגריים המסולסלים. אין צורך בנקודה פסיק לאחריהם. (אם נוסיף נקודה-פסיק לאחר הסוגר המסולסל, השפה תראה בכך משפט נוסף, משפט ביטוי ריק.)

מכיון שהגוש הוא בעיני השפה משפט אחד, ניתן להשתמש בגוש כזה בכל מקום שבו השפה מצפה למשפט, כמו במשפטי תנאי ולולאות. זה השימוש העיקרי של גושים כאלה: במקום שמשפט התנאי או הלולאה ישלטו על ביצוע או אי ביצוע של משפט בודד, הם שולטים על ביצוע של סדרה שלימה של משפטים. אם השפה מחליטה שצריך לבצע את גוש המשפטים, היא מבצעת את המשפטים שכלולים בו לפי סדר.

סדרת המשפטים שבגוש יכולה להיות ריקה, אם כי, כמו במקרה של משפטי ביטוי ריקים, זה לא במיוחד שימושי.

מכיון שגוש משפטים מכיל סדרה של משפטים, ומכיון שגוש כזה הוא גם משפט בעצמו, ברור שגוש כזה יכול להכיל גוש נוסף וכך הלאה. להכללה של גוש בתוך גוש אחר קוראים קינון (nesting). נהוג להגדיש את הקינון הזה על ידי הזזה ימינה של הטקסט של התוכנית בכל רמת קינון.

בתוך גוש משפטים אפשר להכריז על משתנים חדשים, ששמם מוכר מהנקודה בגוש שבה הם מוכרזים ועד לסיום הגוש. כאשר גוש משפטים נפתח, כל המשתנים שמוכרים בנקודה שבה הגוש מתחיל מוכרים גם בתוך הגוש. הכללים הללו מסתכמים לחוק הבא:

• השם של משתנה מוכר החל מהנקודה שבה הוא מוכר, ועד שמסתיים הגוש הפנימי ביותר שמכיל את נקודת ההגדרה.

למשל, בדוגמה הבאה המשתנה int x מוכר מנקודת ההגדרה שלו עד לנקודה שמצויינת בהערה. תחום ההגדרה שלו כולל שני גושים שמקוננים בתוך הבלוק הפנימי ביותר שבו המשתנה מוגדר. המשתנה מפסיק להיות מוכר בנקודה שמצויינת בהערה, ולכן לאחר מכן אפשר להגדיר משתנה אחר באותו שם. אין בין שני המשתנים הללו שום קשר, פרט לזה שבמקרה יש להם שם זהה.  

{
 {
 {
 System.out.println("nesting three deep");
 int x = 17;
 {
 System.out.println("x = "+x);
 }
 {
 System.out.println("nesting four deep");
 }
 System.out.println("x = "+x);
 } // the int variable x disappears here
 
 double x = 7.0;
 System.out.println("x = "+x);
 }
}

כל משפט בודד אפשר להחליף בגוש משפטים, אבל לא כל קוד בתוך זוג סוגריים מסולסלים הוא גוש משפטים שניתן להחליף במשפט בודד. למשל, הגוף של שגרה מוקף בסוגריים מסולסלים, אבל אי אפשר להגדיר שגרה שהגוף שלה הוא משפט בודד בלי להקיף את המשפט הזה בסוגריים מסולסלים. במילים אחרות, סוגריים מסולסלים משמשים לסימון גושים בג'אווה, אבל גם לסימון הגוף של שגרות, לסימון מחלקות, ועוד.